רש"י על סוטה י׳

1 הוחל שבועתו של אבימלך - בטלה לשון לא יחל דברו במדבר ל לפי שהם עברו על השבועה תחילה:

2 במה בירכו - כל ברכה שבמקרא לשון ריבוי הוא דבר המרבה ומצוי בו שובע פוייש"ן פוישו"ן: שפע בלע"ז ומה ברכה נמצא בו לא מצינו עושר בשמשון:

3 שברכו באמתו - להיות זרעו כנחל שוטף למה שנתאוה נתברך:

4 נקם אחת משתי עיני - שכר אחת מעיני תן לי בנקמה זו ושכר האחרת לעולם הבא:

5 שחוזר לאחוריו - כשצדין אותו אינו מרחיק לברוח אלא חוזר עקלקלות:

6 על כתיפיו - כשיעור כתיפיו:

7 שער העיר - בעזה משתעי קרא:

8 קמי דשתי חמרא חמרא - לפני כל אדם מביאין מה שהוא רגיל בו לפני שותי יין מביאין יין:

9 קמי רפוקא גרידיא דובלא - לפני עובד אדמה וחופר בגנות שרגיל לאכול ירק מביאין סל מלא ירק דובלי מין ירק הוא:

10 קארי ובוציני - מין אחד הוא אלא שאלו גדולים ואלו קטנים כלומר במה שהוא עוסק היא עסוקה:

11 כאחד - כיחידו של עולם במשפט צדק:

12 שמש - לשון חומה כמו ושמתי כדכוד שמשותיך ישעיהו נ״ד:י״ב:

13 על שמו של הקב"ה - משמע שכינהו בשמו של הקב"ה ממש:

14 מעין שמו - שאין שמש שם ממש אלא מגן ומציל:

15 שפי - אשלויישי"ש כמו דשף מדוכתיה חולין דף מב::

16 שפיפון - שפייה כפולה:

17 מעין דוגמא כו' - נשתנו מן התחתונים לתפארת:

18 ויסר כחו - לא מייתי ראיה אלא דכולן לקו:

19 שאול בצוארו - ויגבה מכל העם משכמו שמואל א י׳:כ״ג:

20 ויפל עליה - מקום שהורגין בחרב והיינו צואר:

21 צדקיה בעיניו - לא ידענא מנלן דנשתנה לשבח וכן אסא ברגליו אלא כן שמע מרבו:

22 פודגרא - צינית שיגרון או שיגדון ברגליים שם חולי הוא שאוחז ברגלים וקורא לו פודגרא:

23 נענש אסא - לחלות:

24 אנגריא - עבודת המלך:

25 השמיע את כל יהודה - הזעיקן וישאו את אבני הרמה שהיה מלך ישראל בונה עליה כרך לבלתי תת יוצא ובא לאסא:

26 חתן - שכתוב בו נקי יהיה לביתו וגו' דברים כ״ד:ה׳:

27 כתיב וירד שמשון תמנתה - אלמא תמנת בירידה וכתיב עולה תמנתה אלמא עלייה היא ושמשון ויהודה תרוייהו בארץ ישראל הוו:

28 שנתגנה בה - שנשא מבנות פלשתים האסורות לו:

29 יהודה נתעלה - שמשם נולדו פרץ וזרח שהעמידו מלכים ונביאים בישראל:

30 דאתי מהאי גיסא - שהיתה מיושבת באמצע שיפוע ההר הבא לה מראש ההר יורד הבא לה מרגלי ההר עולה:

31 כגון ורדני ובי בארי ונרש - עיירות הן היושבות בשיפוע ההרים:

32 מצפות לראותו - שהיו רגילין להתקבל שם וללון והיה חביב עליהם:

33 שנתנה עינים לדבריה - דוגמא ופתח היתר נתנה לעצמה שאין עבירה בדבר:

34 גיורת אני - ואיני עובדת כוכבים וראויה לך:

35 פנויה אני - ומותרת לכל אדם:

36 יתומה אני - והייתי קטנה והשיאוני אמי ואחיי ואין נישואין לער ואונן כלום לאסור עליו משום כלתו ואין זכות לאם ולאחים להשיא קטנה אלא האב זוכה בה כדכתיב את בתי נתתי לאיש הזה דברים כ״ב:ט״ז ולהך סברא לאו בתו של שם היתה שמשנת ששים ליעקב כלו שנותיו של שם ויעקב כבר היה יותר מבן מאה ועשר:

37 טהורה אני - מנדה:

38 ונטע בו - לההנות עוברים ושבים:

39 פונדק - ללון שם אורחים ולשון אש"ל נוטריקון הוא אכילה שתיה לויה שהיה מאכילן ומשקן ואח"כ מלווה אותן:

40 ויטע אהלי אפדנו - פסוק הוא בדניאל על אחד מהמלכים:

41 אלא ויקריא - למד לבריות לקרות שם בשם ה' אל עולם:

42 כיצד לאחר שאכלו ושתו - משלו היו עומדין לברכו לאברהם והוא אומר להם וכי משלי אכלתם:

43 שכסתה פניה בבית חמיה - ולא ראה אותה כל הימים שגדלה בביתו לפיכך לא הכיר בה:

44 אמוץ - אביו של ישעיהו ואמציה מלך יהודה אחים הוו ואמציה מזרע דוד היה ואמוץ אחיו נביא היה אלמא נביאים נפיק מינה:

45 היא מיתוצאת - הוי משמע לשון הוצאה בעל כרחה היא מוצאת משמע לשון מציאה:

46 סימניה - חותמו ופתילים ומטה שבא סמאל שהוא שר של אדום וריחקן כדי שתשרף ולא יצא דוד ממנה המכה את אדום בגיא מלח:

47 יונת אלם רחוקים - על עסקי הרחקה שנעשו סימניה רחוקים:

48 לדוד מכתם - לאותה שהיתה ראויה ועומדת לצאת ממנה דוד:

49 ותם - תמים בדרכיו:

50 שהוא מך - עניו:

51 מכתו תמה - מקום מילה שהוא ראוי למכה היה תם ושלם שלא הוצרך לחסרו:

52 ד"א כשם שבקטנותו - קודם שמלך:

53 כך בגדולתו - לאחר שמלך ולשון מכתם שהיתה תמה מכתו מתחלתו ועד סופו לא נחסר ענוותנותו ולא נשתנית:

54 והיא שלחה וגו' לאיש אשר אלה לו - ולא שלחה לו לאמר ממך אני הרה והרי סימנין שלך:

55 ותימא ליה מימר - לשליח אמור לו שממנו אני הרה ואלו סימניו:

56 ואל ילבין כו' - אף זו נוח היה לה לישרף ואל תלבין פניו לפיכך שלחה לו אם יודה ויגלה הוא עצמו את הדבר יגלה ואם לאו תשרף ולא תגלה היא את הדבר:

57 בהכר בישר - אל אביו דבר שנצטער בו ובהכר בשרוהו:

58 מנא ידע - שממנו היא מעוברת שמא אף אחרים באו עליה:

59 ויאמר - בת קול אמרה:

60 כבושים - דברים עלומים שנגזרו מלפני שיצאו מזו מלכים ואי אפשר לצאת אלא מיהודה דכתיב בראשית מ״ט:ט׳ גור אריה יהודה כבושים דברי סתר גזירת המלך כמו בהדי כבשי דקודשא בריך הוא למה לך בברכות דף י. גבי חזקיה:

61 כיון שידעה - שידע בה שהיא צדקת ולשם שמים נתכוונה:

62 מקץ ימים לימים - משנה לשנה שנזיר עולם היה ומגלח אחת לי"ב חודש:

63 דקריב רישיה לגבי גופיה - שהיה ראשו מושלך רחוק מגופו וקירבו:

64 שלקח מקח רע לעצמו - והכי קאמר קרא ואבשלום לקח לו את המצבה הזאת בחייו ויצב לו את מצבת אשר בעמק המלך:

65 עצה עמוקה - של הקב"ה שהוא מלך עולם שגזר על דוד כן במעשה בת שבע: